משנה בבא בתרא · פרק 5

המוכר את הספינה מכר את התורן. ואת הנס. ואת העוגין. ואת כל המנהיגין אותה. אבל לא מכר לא את העבדים. ולא את המרצופין. ולא את האנתיקי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. מכר את הקרון. לא מכר את הפרדות. מכר את הפרדות. לא מכר את הקרון. מכר את הצמד. לא מכר את הבקר. מכר את הבקר. לא מכר את הצמד. רבי יהודה אומר הדמים מודיעין. כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז. וחכמים אומרים אין הדמים ראיה:

המוכר את החמור. לא מכר כליו. נחום המדי אומר מכר כליו. רבי יהודה אומר פעמים מכורין. ופעמים אינן מכורין. כיצד היה חמור לפניו. וכליו עליו. ואמר לו מכור לי חמורך זה. הרי כליו מכורין. חמורך הוא. אין כליו מכורין:

המוכר את החמור מכר את הסייח. מכר את הפרה לא מכר את בנה. מכר אשפה מכר זבלה. מכר בור מכר מימיו. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך. מכר יונים. הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה. פירות כוורת. נוטל שלשה נחילין ומסרס. חלות דבש. מניח שתי חלות. זיתים לקוץ. מניח שתי גרופיות:

הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו. הרי זה לא קנה קרקע. רבי מאיר אומר קנה קרקע. הגדילו לא ישפה. והעולה מן הגזע שלו. ומן השרשים של בעל הקרקע. ואם מתו. אין לו קרקע. קנה שלשה קנה קרקע. הגדילו ישפה. והעולה מן הגזע ומן השרשין. שלו. ואם מתו יש לו קרקע:

המוכר ראש בהמה גסה לא מכר את הרגלים. מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה לא מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה. אבל בדקה מכר את הראש מכר את הרגלים. מכר את הרגלים. לא מכר את הראש. מכר את הקנה. מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה:

ארבע מדות במוכרין. מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות. הלוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות. מוכר יכול לחזור בו. רעות ונמצאו רעות. יפות ונמצאו יפות. אין אחד מהם יכול לחזור בו. שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצאת שחמתית. עצים של זית ונמצאו של שקמה. של שקמה. ונמצאו של זית. יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין. שניהם יכולין לחזור בהן:

המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד. קנה. מדד ולא משך. לא קנה. אם היה פקח. שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחבירו. הרי זה לא קנה. עד שיטלטלנו ממקום למקום. ואם היה במחובר לקרקע. ותלש כל שהוא. קנה:

המוכר יין ושמן לחבירו. והוקרו. או שהוזלו. אם עד שלא נתמלאת המדה. למוכר. משנתמלאת המדה. ללוקח. ואם היה סרסור ביניהן. נשברה החבית. נשברה לסרסור. וחייב להטיף לו שלש טפין. הרכינה ומיצה. הרי הוא של מוכר. והחנוני. אינו חייב להטיף שלש טפין. רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשכה. פטור:

השולח את בנו אצל חנוני ופונדיון בידו ומדד לו באיסר שמן. ונתן לו את האיסר. שבר את הצלוחית. ואבד את האיסר. חנוני חייב. רבי יהודה פוטר. שעל מנת כן שלחו. ומודים חכמים לרבי יהודה. בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ומדד חנוני לתוכה חנוני פטור:

הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום. ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר. חלוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת. ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל:

אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח. אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין. נותן לו גירומיו. אחד לעשרה בלח. ואחד לעשרים ביבש. מקום שנהגו למוד בדקה. לא ימוד בגסה. בגסה. לא ימוד בדקה. למחוק. לא יגדוש. לגדוש. לא ימחוק: