עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות · פרק 3 · משנה 2

ולרבותא דרבנן נקט כן, דאף שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור וכן כנגד זה וב' אהלות הן, אפ"ה מצטרפין. רש"י:

לישנא דגמרא. ופירש"י, כלומר, המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:

טהור. כלומר, הכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית, אינם מיטמאין:

תוספתא. ובמים ראשונים בלבד לא יוכל לשער, שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר, י"ל שיצא רביעית דם ונשאר בבגד מן המים. אך קשה, דבלא מדידת מים ראשונים נמי יכול לידע, שיסחוט המים מן הכסות וימדוד אותו, ויביא מים אחרים עם רביעית דם שיהיה בין הכל כשיעור המים שיצא מן הכסות, ואם מראיהן שוה טמאה כו'. ויש לומר דאין הכי נמי, ומה שהוצרכו למדה היינו שאם ימצאו רביעית יותר שלא יצטרכו למים אחרים כו'. אבל אם לא מצא רביעית אזי מביא אחרים כמדתן, רוצה לומר כמדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהם רביעית דם ועם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים מן הכביסה. ועתוי"ט:

טהורה. אינה מתטמאה באוהל והרי היא ככסות שנגעה במת. הר"מ. וכן פירש"י ותוספ'. ומהר"ז וורמייז"א הוכיח דלדעת הר"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באוהל, צריך לדחות כמו שכתבו התוספ' דמיירי שקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:

שאינו יכול לצאת. פירוש, ע"י כביסה סתם, אעפ"י שעל ידי סם יכולה לצאת. דאין דרך להקפיד בכהאי גוונא. ומהאי טעמא לא קשה מריש פרק ג' דערלה, בגד שצבעו כו', דהתם בחזותא נהנה, אבל בטומאה בקפידא תליא מלתא. תוספ'. ועתוי"ט: