משמע שנפחת מאליו. וקשה, דבריש פרק דלקמן טחלקין בין עושה לנעשה. והר"מ והר"ש כתבו, סנדל שפחת המעזיבה, שיעורו בפותח טפח. נפחת מאליו, שיעורו במלוא אגרוף. וכן כתב מהר"ם דמתניתין דוקא בפחת ולא בנפחת:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות · פרק 12 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הכל כו'. העלייה וכל מה שבה מכלים. הר"ם:
מונין כו'. וקשה, דהא תנן בפרק י' משנה ב' גבי ארובה שאין בה פותח טפח, טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. יש לומר, דמיירי כשהסנדל נתון בפתח מעזיבה בחציה של מטה, דנדונית מחצה על מחצה כדלעיל בפרק ו' משנה ד', ואפילו הטומאה כנגד הנקב לא אמרינן עירב את הטומאה, שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם, מהתקרה הוא חשוב, ואין אומרים בו עירב את הטומאה. כ"מ בשם הרי"ק. ועתוי"ט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6f9174f29289379d218745ead86e969ef3064b84906ef280e5c291e27c91702c