עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות · פרק 16 · משנה 1

המיטלטלין. נקט מטלטלין משום שלא גזרו אלא על האדם הנושאן. אבל בפותח טפח אפילו מחוברין נמי, כמו אילן המיסך. והא דזרעים כו' אין מביאין, משום דאין בהם ממש דהוי כמו כיפת הברד כו'. תוס':

להביא טומאה על אחרים. רש"י:

ומרדע בר קבולי טומאה. ולא הוי כפשוטי כלי עץ, דיש בו דרבן מצד אחד ובראשו השני יש בו חרחור הר"ש. וזה לשיטת ר"ת דחרב הרי הוא כחלל דוקא מתכות, אבל שאר כלים דוקא בחבורין שבשעה שנגעו במת נגע בהן האדם. וכתב הר"ש, ומיהו אי אמרינן חרב כו' לטמא באוהל, היה האיכר ראוי ליטמא משום דמרדע מאהיל עליו. רק דלישנא לא משמע הכי. ועוד, דאי משום אוהל, מאי קאמר ר"ע על האדם בעובי המרדע, הא אפילו בכל שהוא. טמא מן התורה, דחרב הרי הוא כחלל ועץ המשמש את המתכות טמא כמתכות. ואפשר דכאן לא היה בו דרבן ולא חרחור, ומרדע מקבלי כלי עש, ן הוא, שדרבן מיטלטל ודרך להסירו. ועתוי"ט:

זהו לשיטת הר"י (וכן סתם הר"ב בפרק קמא משנה ב' כהר"מ) דחרב כו' לאו דוקא כלי מתכות, ואם כן אין צריך א"צ חיבורין. אך קושית הר"ש במקומה עומדת דהוה ליה לטמאו מטעם אוהל. וגם לר"ע למה ליה כעובי המרדע ומשום גזירה כו' כנ"ל, הא בכל שהוא סגי. וצ"ע:

דמדאורייתא יקרב בדיקרב טמא שבעה, כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, וסתמו שבעה, והיינו בחבורין. ויקרב בדיקרב לדיקרב שהיא השלישי, הוא טמא טומאת ערב, כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. והרואה כו' לפי שאינו פשוט כל כך טומאה בחבורין, ויאמרו שהוא משום אוהל כיון שיש בהקיפה טפח, אבל בפחות מכן לא יאמרו שהוא משום אוהל וישאלו הטעם. וזהו ג"כ לשיטת ר"ת. אבל לשיטת הר"מ [והיא שיטת הר"י מסמפונ"ט] הוא טמא משום נוגע ואפילו שלא בחבורין. ועיין עוד דעת הר"מ בריש פרק קטא: