תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה · פרק 5 · משנה 5

[אות נד] בתוי"ט ד"ה שקבלו. ולכך הרמב"ם. אין זה ראיה כ"כ די"ל דטעמא דהרמב"ם דס"ל דסוגיא דגיטין דאזלא למ"ד תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אבל לדידן דקי"ל דל"ק וזהו טעמא דרבנן דהכא. א"כ גם לרבנן אייתר קרא דלא תלקט. ואתי' להזהיר העני על שלו. ואף דבתוס' (פ"א דגיטין) כתבו דהך גופא למדו מהך קרא דלא תלקט דתופס לבע"ח במקום שחלא"ח דל"ק. מ"מ אפשר דהרמב"ם לא ס"ל כן. אולם כדברי התי"ט מפורש להדיא בתוס' ב"מ (דף י"ב ע"א) ד"ה ואבוה. וז"ל כדדרשינן ל"ת להזהיר עני על שלו ולרבנן נמי או נפקא להו מקרא אחרינא או תרתי שמע מינה עכ"ל. ומ"מ דברי התוס' רק לר"ח דס"ל דגם במציאה דהוי חד מגו ל"ק חבירו שפיר י"ל דההיא דתופס לבע"ח ל"ק ילפינן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני. אבל לדידן דקי"ל דעני לעני זכה לו כמ"ש הר"ב והרמב"ם (פ"ב מהלכות מ"ע) ממילא אין טעמא דרבנן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני דהא פשטא דקרא סתם משמע אף בבעה"ב עני וע"כ גם רבנן דרשי לא תלקט להזהיר העני על שלו. ודברי הרמב"ם בפשוטו ניחא. ומה"ט כתבתי בחידושי לגיטין דמ"ש תוס' שם (דף י"ב ע"א) ד"ה דלמא. דיחוי בעלמא הוא דר"פ אית ליה תופס לבע"ח ל"ק. די"ל דמ"מ ר"פ ס"ל לקושטא דמלתא בטעמא דרבנן משום לא תלקט בשביל עני דמה דאמר דלמא ע"כ לא קאמר ר"א אלא דאיכא מיגו דס"ל דסברת מגו הוא לכ"ע ובאמת במציאה או בתופס לבע"ח והוא עצמו ג"כ בע"ח כיון דאיכא מגו קנה. וטעמא דרבנן רק משום ל"ת בשביל עני. וכיון דבאמת טעמא משום ל"ת בשביל עני ממילא לא נלמד מדבריהם דתופס לבע"ח לא קני:

[אות נה] בא"ד והכי דייק לישניה שכתב דהדר איהו ולקט ביה בפאה. נראה דהבין התי"ט דלשון בפאה קאי אלמעלה דהדר וזכי רק בפאה. אבל באמת לשון רש"י דהדר איהו וזכי ביה בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא. ופשוט דבלקט ופאה קאי אלמטה דבהם כתיב תעזוב: