תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה · פרק 1 · משנה 6

[אות יב] בהרע"ב ד"ה לעולם. פטורה מן המעשרות. והטעם דפאה פטור ממעשרות ג"כ ילפינן מקרא דובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא פאה דיש לו חלק ונחלה עמך אם הלוי עני דיש לו חלק בפאה כן כתב הרא"ש וכן כתבו התוספות בבא קמא (דף כ"ח ע"א) דבור המתחיל זה וזה. ומכל מקום הפקר לעניים ולא לעשירים לא מצינן למיפטר מטעם זה דלב"ה (לקמן רפ"ו) דהפקר לעניים אינו הפקר כלל ואף אם זכה בו העני חייב להחזיר ואין ללוי חלק ונחלה עמו. הר"ש:

[אות יא] מתני' דברי רע"ק. קאי על ונוטל מן הגורן וזורע. וע"ז אמר הרע"ב דאין הלכה כר"ע ועיין תוי"ט (פ"ה מ"א דמעשרות):

[אות יג] בהרע"ב ד"ה עד שימרח. אלא הפאה הנטלה קודם המרוח. ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטור תוס' ב"ק (דף צ"ד ע"א). והר"ש בפרקין (מ"ג) כתב והאי דמעשר ונותן לו ואפילו מיפטר מדאורייתא מחייב מדרבנן כדאשכחן בפרק כיצד מברכין (דף מ') הלקט והשכחה והפאה שעשאן לגורן הוקבעו עכ"ל. וכ"כ רש"י שם ב"ק וז"ל מרחו מעשר ונותן לו כדי שלא יפסיד העני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשרות שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בע"ה נתחייב במעשר דהכי אמרינן במס' ברכות לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו עכ"ל:

[אות יד] בהרע"ב ד"ה ונותן משום הפקר. אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר. לדעת ר"ת (פ"ז דב"מ) דלוקח קודם מרוח חייב במעשר ולוקח לאחר מירוח פטור מה"ת ניחא הא דצריך קרא לפטור הפקר אפילו קודם מרוח. ולאחר מרוח דחייב הכא בהפקר באמת רק מדרבנן. אבל מה"ת אינו חייב דהזוכה מן ההפקר הוי כמו לוקח. ולאינך פוסקים דסברי בהיפוך דלוקח קודם מרוח פטור מה"ת ולאחר מרוח חייב. א"כ הא דהכא הפקר אחר מרוח חייב היינו מדאורייתא והא דאיצטריך קרא לפטור הפקר קודם מירוח ולא פטרי' מדין לוקח היינו לענין אם חזר הבעה"ב וזכה בו כדאיתא בב"ק (דף כ"ח ע"א) דכה"ג חייב בפאה וכו' ופטור מן המעשרות כך למדתי מדברי הר"ש דכאן:

[אות טו] המקדיש ופודה. עי' בתוס' ב"מ (דף כ"א ע"ב) ד"ה ופטורות ובפ"י שם: