לחם שמים על משנה מנחות · פרק 12 · משנה 1

המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי י"ל פדיון אבל לא נטמאו. אע"פ שלא קדשו בכלי. אין פודין אותן. רע"ב. הא דלא כשמואל. דאמר אפילו טהורין נפדין. דקדושת דמים נינהו. ונטמאו ל"ד. אלא איידי דסיפא. ובגמ' אר"פ אי שמיעא לשמואל הא דתניא המתפיס תמימים לבד"ה אין פודין אותן אלא למזבח כו' ואע"ג דקדושת דמים היא הואיל וטהורים הם. הוה הדר ביה. ולא היא שמיעא ליה ולא הדר ביה. לאו אמרת התם (בעופות ועצים כו' דלעיל) כיון דלא שכיחי. לא מפרקי. הכא נמי כיון דשכיחי מומין כו'.

לכאורה איכא תמיהא רבתא. דאי הכי נפיל מר שמואל ברברבתא. השתא אפילו מתני' לא שמיעא ליה. דבהדיא שמעינן דאין יוצאין מיד מזבח. וז"ל בחי"ג. והא דתנן בפ"ד דשקלים (מ"ד) המקדיש נכסיו. והיו בהן כו' יינות שמנים ועופות. רא"א ימכרו לצרכי אותו המין וליכא דפליג עליה. לא קשיא לשמואל. ההיא במכירה בעלמא איירי בלי שומא. אשמעינן התם ר"א קולא דמכירה. כדי שלא להוציאם מיד מזבח. והכא אשמעינן שמואל חידושא. דע"י פדייה דהיינו העמדה והערכה של כהן. נפדים ויוצאים לחולין. דקדושת דמים ודאי פקעה ע"י פדיון ד"ת בכל גוונא. אלא דבמידי דלא שכיח. אמור רבנן דלא מפריק. אבל בהני דשכיחי. אוקמוה אדאוריי'. דבפדייה נפקי לחולין. ותנא דשקלים. משום תקנת המזבח. אמר בהני נמי. מוטב ימכרו בלי קפידא אדמייהו. ושפיר דמי. כי היכי דלא ליפוק מיד מזבח. מיהא מודה. דאי בעי. פריק להו. ולא פליגן ר"א ושמואל. אלא מר אמר חדא. ומר אמר חדא.

ודילמא איכא למימר התם למקדיש גופיה דווקא הוא דמיתניא. וכי תנן הכא המנחות והנסכים כו'. לגזבר תנן כאותה ששנינו אחיה על הנסכים דוק.