רש״ש על משנה תרומות · פרק 2 · משנה 2

בתוי"ט ד"ה היה מפריש עליו כו' וא"ל דדוקא ת"ג עושה אבל לא ת"מ כו'. זה תימא דאיך יעלה עה"ד לומר כן כיון דשניהן שוין למה לא יתרום מזה ע"ז:

שם עי' בתור"ע אות י"ט. והנה הט"ז שם בסי' צ"ט סק"ט מסיק דאומר מותר דינו כשוגג ומה שהביא בס"ד מדברי התוס' בבכורות (ר"ד כ"ג) דאומר מותר אפי' למאן דקניס שוגג אטו מזיד שרי הן פשט דבריהם נראה דלא עדיף משוגג ולא שרי רק למאן דלא קניס בשוגג וכ"נ שהבינם המל"מ בפט"ו מהל' מ"א הל' כ"ה ולענד"נ שזה תלי בפלוגתא רבא ואביי ור"ח במכות (ז' ב' ט' א') דלרבא קרוב למזיד הוא ולאביי ור"ח אנוס הוא והרמב"ם בפ"ה מהל' רוצח ה"ד ובפ"י מהל' מלכים ה"א פסק כרבא וע"ש בכ"מ ולח"מ טעמיה. ונ"ל עוד ראיה משום דשם לא מיתוקמא ברייתא דגר וכו' שהרגו נהרגין אלא כדרבא דר"ח דמוקי לה בהרגו דרך עליה כבר פריך עליה רבא וא"כ כיון דקי"ל כרבא ה"נ לענין ביטול דינו כמזיד ולמש"כ התוס' שם (ז' ב') ד"ה אלא יש לדון קצת: