רש״ש על משנה תרומות · פרק 1 · משנה 4

בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א את"ת. ה"נ לכאורה דב"ה לטעמייהו דהקדש טעות אינו הקדש (נזיר פ"ה) והכא אם נאמר דתרומת עצמן בהם יהיו מדומעים וע"ד זה לא היה תורם כלל וב"ש נמי לטעמייהו שם אבל ז"א דבתרומה אף ב"ש מודו דאינה בטעות עתוי"ט פ"ג דפסחים מ"ג ועוד דאפי' לב"ה אינו טעות כ"כ דיש תקנה לעשות המותר מע"ר אם היה לו עוד זיתים שתרם גם עליהם ואח"ז יקרא עליו שם ת"מ כדלקמן פ"ד מ"ה ע"ש בר"ש לכן נ"ל דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בנדרים פ"ג מ"ב דב"ש סברי התם דאביו ואחיו לבד מותרי' והשאר אסורים וב"ה סברי דכולם מותרים וע"ש בגמ' ונכון בעז"ה. אולם קשה מהא דפ"ד שהזכרתי וי"ל דהתם ר"א (דשמותי הוא ר"ל מתלמידי ב"ש) קאמר ואזיל לשיטתייהו אבל עדיין קשה מלקמן פ"ג מ"ג רע"א תרומת שניהם תרומה ופי' הר"ש מהירושל' דתרומות כ"א חציה תרומה וחציה חולין ועי' תמורה (י"ג) גירסא אחרת דר"א אמר ת"ש תרומה וא"ש דר"א שמותי הוא כנ"ל אך עדין לא הונח לי מהתוספתא שהביא הר"ש לקמן ברפ"ג מה שבידו יין היין תרום כו' וע"ש ביאורה ועי' בירושלמי פ"ג מ"ה אתיא דר"ש כב"ש כו' וע"ש בר"ש:

בתור"ע אות ד' הקשה דל"ל טעמא דא"ת משאינו גמור כו' תיפוק ליה משום פסידא דכהן ואפי' מזיתים הנכבשים נמי לא ואנכי תמה עליו דהא לקמן ספ"ב תנן דמן הרע על היפה ת"ת וע"ש בדבריו אות כ"ג ואין לך פסידא גדול מזה ולהכי צריך הכא טעמא דמשא"ג כו' ג"כ ומשום תרתי לריעותא אפי' בדיעבד אין ת"ת ועי' בירושלמי חלוקים אחרים הביאום הר"ש ושנ"א: