רש״ש על משנה תרומות · פרק 6 · משנה 1

ברע"ב ד"ה אינו משלם תרומה שהתרומה לכהן וא"י לפרוע חובו ממ"א [כ"ה בפי' הרמב"ם ע"ש]. ולפ"ז אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן יכול לפורעה וק"ל חדא מאי קמ"ל פשיטא. וכה"ג הקשה התוי"ט לעיל פ"א מ"ה. ב' לישנא דגמרא בב"מ (נ"ד) תרומה א"מ אלא מן החולין וכן לישנא דמתניתין דהכא אלא חולין משמע דאתי לאפוקי תרומה אפי' היכא שהיא שלו אשר ע"כ נלענ"ד שהטעם הוא כמו שבארה המשנה עצמה לקמן מ"ה שאין הקדש פודה אה"ק (ולישנא דפדיון דנקטה אף שאין לתרומה פדיון כדאיתא ביבמות (ע"ג ב') ועוד איך תתפוס פדיונה אחר שכבר נאכלה ואיננה בעולם עמש"כ בשביעית פ"ח מ"ח צ"ל דגזה"כ הוא בזה כי היכי דליהוי ליה כפרה) וגם שם במע"ש נ"ל דאין הטעם כמ"ש הר"ש דר"מ לטעמיה דממון גבוה הוא וא"י לפטור ע"ע במ"ג דהא גם חכמים דפליגי עלי' שם מודו ליה במע"ש קודם שנפדה וסתם בר פלוגתיה הוא ר"י כדמוכח בכריתות (ס"ד ו') ובכ"ד והוא ס"ל בקדושין (נ"ב ב') דממון הדיוט הוא אלא כמ"ש כיון דמדין פדיון נגעו בה. אין הקדש מתחלל על הקדש. והרואה יראה שאין סתירה לזה ממנחות (פ"ב) גבי התפיס מעות מע"ש לשלמים אך קצת עומד לנגדי הא דאיתא פ"ג דמע"ש מ"ב אין לוקחין תרומה בכסף מע"ש מפני כו' ות"ל שאין הקדש פודה הקדש ומ"ט דר"ש דמתיר שם: