ר"ע מטמא וחכמים מטהרין
דלא מחזקינן טומאה. ואי"ל מ"ש מטוחנת לעיל [מ"ד]. דבין שפסקה או לא פסקה הרחיים. טמא לרבנן עכ"פ עד כדי פישוט ידה. י"ל התם שאני. שאין רגלים לדבר שיבוא הבעה"ב עליה פתאום. מדהניחה טרודה בטחינה. ולכן אין חוששת מלמשמש. משא"כ הכא. יש רגלים לדבר שתצא בעה"ב מהר להוציא פת לעני. או להציל תבשיל מהקדיחה. מיהו כל זה באין העני חשוד שרצה לגנוב הפת. דאל"כ לא הוו מטהרי רבנן. דמ"ש מגנבים לעיל [מ"ו] דאמרינן דעכ"פ מקום רגלי הגנבים טמא. דאי"ל דהתם לא חשש שימהר אדם עליו. ליתא. דכיון דחשדת ליה שרצה לגנוב. א"כ לא חשב שתצא אליו כרגע עד שיטמננו. ותו דהרי דומיא דחותה בגחלים קתני דאין בה רק חשש נגיעה. ולא תשש גנבה. אלא דאפ"ה מטמא ר"ע. מדיש לחוש. דמדלב עני משתוקק ללחם. ממשמש בו. וחכמים מטהרים. מדאין תשוקתו גדולה כל כך כתשוקת הגנב לגנוב. רב"א כתב דלא גרסינן וחכמים מטהרים. אולם יש לישבו דה"ק. האיך עלה בדעת ר"ע לחלוק על רבים המטהרים. והרי מסתבר כוותייהו לבלי להחזיק טומאה [וכך פי' הרא"ש]:
דלא מחזקינן טומאה. ואי"ל מ"ש מטוחנת לעיל [מ"ד]. דבין שפסקה או לא פסקה הרחיים. טמא לרבנן עכ"פ עד כדי פישוט ידה. י"ל התם שאני. שאין רגלים לדבר שיבוא הבעה"ב עליה פתאום. מדהניחה טרודה בטחינה. ולכן אין חוששת מלמשמש. משא"כ הכא. יש רגלים לדבר שתצא בעה"ב מהר להוציא פת לעני. או להציל תבשיל מהקדיחה. מיהו כל זה באין העני חשוד שרצה לגנוב הפת. דאל"כ לא הוו מטהרי רבנן. דמ"ש מגנבים לעיל [מ"ו] דאמרינן דעכ"פ מקום רגלי הגנבים טמא. דאי"ל דהתם לא חשש שימהר אדם עליו. ליתא. דכיון דחשדת ליה שרצה לגנוב. א"כ לא חשב שתצא אליו כרגע עד שיטמננו. ותו דהרי דומיא דחותה בגחלים קתני דאין בה רק חשש נגיעה. ולא תשש גנבה. אלא דאפ"ה מטמא ר"ע. מדיש לחוש. דמדלב עני משתוקק ללחם. ממשמש בו. וחכמים מטהרים. מדאין תשוקתו גדולה כל כך כתשוקת הגנב לגנוב. רב"א כתב דלא גרסינן וחכמים מטהרים. אולם יש לישבו דה"ק. האיך עלה בדעת ר"ע לחלוק על רבים המטהרים. והרי מסתבר כוותייהו לבלי להחזיק טומאה [וכך פי' הרא"ש]: