ר"ע מטמא
דאע"ג דסט"ו בר"ה הלכתא גמירי לה [כע"ז לז"ב]. אפ"ה מטמא ר"ע עכ"פ מדרבנן. מדאפשר להתטהר בטבילה. הו"ל כלכתחלה [וכע"ז שם]. ומה"ט באוכלין ומשקין וכ"ח וכדומה שאין להן טהרה במקוה. או באירע ספק באדם וכה"ג וכבר נגעו בטהרות. מודו ר"ע ור' יוסי דלא גזרו בהו רבנן טומאה. וטהורים בסט"ו בר"ה: והא דנקט הכא פלוגתייהו דר"ע ורבנן. והרי גם בוודאי מגע בגוף א' פליגי. וכדמסיק במשנה ב'. והו"ל רק למנקט פלוגתייהו לבסוף דקאי אכולהו. וכדנקט מה"ט דברי ר' יוסי לבסוף מדקאי אכולהו. נ"ל דה"ט. משום דבעי למיתני סיפא נגעתי בזה וכו'. דהיינו שמסופק אם נגע באדם טמא. וכדבעינן למימר לקמן. וכמו שפירש הרמב"ם שם ובחיבורו [פי"ח ה"ה מאהט"ו]. להכי פלגינהו תנא לתרתי בבי. לאשמעינן דבהנך דבמשנה א'. מפני שהספק בהן בדבר שאין בו רוח חיים. לפיכך דוקא בשאפשר לטהרו בטבילה מטמא ר"ע. וכמ"ש לעיל [סי' ט']. משא"כ בהספק שבמשנה ב'. אפילו עשה טהרות מטמא ר"ע. ומשום שהמגיע אפשר שיודע שהוא טמא. והרי אפשר לשאלו. ור' יוסי מטמא בכולן. אף דא"א לשאלן. חוץ מבשביל וקאמר טעמא:
דאע"ג דסט"ו בר"ה הלכתא גמירי לה [כע"ז לז"ב]. אפ"ה מטמא ר"ע עכ"פ מדרבנן. מדאפשר להתטהר בטבילה. הו"ל כלכתחלה [וכע"ז שם]. ומה"ט באוכלין ומשקין וכ"ח וכדומה שאין להן טהרה במקוה. או באירע ספק באדם וכה"ג וכבר נגעו בטהרות. מודו ר"ע ור' יוסי דלא גזרו בהו רבנן טומאה. וטהורים בסט"ו בר"ה: והא דנקט הכא פלוגתייהו דר"ע ורבנן. והרי גם בוודאי מגע בגוף א' פליגי. וכדמסיק במשנה ב'. והו"ל רק למנקט פלוגתייהו לבסוף דקאי אכולהו. וכדנקט מה"ט דברי ר' יוסי לבסוף מדקאי אכולהו. נ"ל דה"ט. משום דבעי למיתני סיפא נגעתי בזה וכו'. דהיינו שמסופק אם נגע באדם טמא. וכדבעינן למימר לקמן. וכמו שפירש הרמב"ם שם ובחיבורו [פי"ח ה"ה מאהט"ו]. להכי פלגינהו תנא לתרתי בבי. לאשמעינן דבהנך דבמשנה א'. מפני שהספק בהן בדבר שאין בו רוח חיים. לפיכך דוקא בשאפשר לטהרו בטבילה מטמא ר"ע. וכמ"ש לעיל [סי' ט']. משא"כ בהספק שבמשנה ב'. אפילו עשה טהרות מטמא ר"ע. ומשום שהמגיע אפשר שיודע שהוא טמא. והרי אפשר לשאלו. ור' יוסי מטמא בכולן. אף דא"א לשאלן. חוץ מבשביל וקאמר טעמא: