ואכל נבלות וכו'. כתב הר"ב דראויין לאכילה הן. אי לאו דרחמנא אסרינהו. וכ"כ רש"י. וכלומר והואיל ואי לאו דרחמנא אסרינהו הוו ראויין לאכילה הלכך יש כאן מקום חיוב וכדמסיק לקמן. דהיינו בכולל דברים המותרין עם דברים האסורים. כך נראה לי לפרש כדי דלא תקשה לן דר"ב אדר"ב דלכאורה דבריו הראשונים הם אליבא דמסקנא כפירש"י וגירסתו דמסקינן בגמ' [דף כ"ד] אלא כדרבא וכו' וחייב אפי' בלא כולל בהדיא כיון דנשבע סתם שלא יאכל הרי כולל דברים המותרים ואסורים וכו'. ומאי דכתב הר"ב הכא דבכולל בהדיא הוא כגירס' הרי"ף והרמב"ם פ"ה מה"ש דגרס משכחת לה וכו' ואין להאריך:
קריאה במקור
תוספות יום טוב על משנה שבועות · פרק 3 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רבי שמעון פוטר. כתב הר"ב דלית ליה אסור כולל. ועמ"ש בספ"ה דכריתות [ד"ה רש"א]:
קונם אשתי נהנית לי. צריך לפרש במידי דלא משועבד לה. כמ"ש כיוצא בזה בשם התוס' במשנה ב' פ"ג דנדרים וע"ש בפי' הר"ב דרפ"ב:
והוא אכל. וצריך שידע כן בשעת השבועה דאל"כ הוי נדר שגגה. ונדרי שגגות מותרים כדתנן בפ"ג דנדרים במשנה ב':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 24e388bdaf4f10da2695bf2d571ec8f477a1a0b0f5f9fc0d323bb6f95baa0904