מחט שהיא נתונה על מעלות המערה
והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים:
והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: