ובית הלל מטהרין בשוכח
דאפי' בצנור לא גזרי' שוכח אטו מניח. מיהו בהניחן בשעת פיזור העבים. כ"ע לא פליגי דאפי' הניחן שם בכוונה. אין דינן כשאובין. ובהניחן בשעת קישור עבים. ויצא למלאכתו ושכחן. ונתמלאו אח"כ מים. כ"ע לא פליגי דאפי' בשכחן גזרי' אטו הניחן והו"ל שאובין. כי פליגי בהניחן בשעת קישור ונתפזרו העבים ושכח מליטלן. וחזרו ונתקשרו דב"ה סברי דכשנתפזרו עבים בטלה מחשבתו [כשבת ט"ז ב']. מיהו אפי' בהניחן בשעת פיזור העבים. פשוט דצריך לשברן או לכפותן [כפ"ב מ"ז ועי' ביו"ד ר"א סמ"א]:
דאפי' בצנור לא גזרי' שוכח אטו מניח. מיהו בהניחן בשעת פיזור העבים. כ"ע לא פליגי דאפי' הניחן שם בכוונה. אין דינן כשאובין. ובהניחן בשעת קישור עבים. ויצא למלאכתו ושכחן. ונתמלאו אח"כ מים. כ"ע לא פליגי דאפי' בשכחן גזרי' אטו הניחן והו"ל שאובין. כי פליגי בהניחן בשעת קישור ונתפזרו העבים ושכח מליטלן. וחזרו ונתקשרו דב"ה סברי דכשנתפזרו עבים בטלה מחשבתו [כשבת ט"ז ב']. מיהו אפי' בהניחן בשעת פיזור העבים. פשוט דצריך לשברן או לכפותן [כפ"ב מ"ז ועי' ביו"ד ר"א סמ"א]: