הון עשיר על משנה ביכורים · פרק 3 · משנה 12

עבדים וכו'. כולהו אצטריכו, עבדים אע"ג דלאו בני אכילה נינהו, וקרקעות אע"ג דמורידם מקדושתם מצומח לדומם, ובהמה טמאה אע"ג דנראה כבזיון קדשים להחליפם בדבר טמא:

ובעל חוב נוטלן. בעל כרחו של לוה, ומוכרם בבית דין, אע"ג דבכור אסור למכרו באטליס (תמורה פ"ג מ"ה) דייקא דקתני נוטלם, ולא קתני נותנם לבעל חוב. א"נ דווקא בענין זה שהבעל חוב נוטלן בעל כרחו של כהן שרי, דבזה שניהם מראים שמחבבים אותם, הלוה במה שלא היה רוצה להוציאם מביתו, והמלוה במה שמבקש ליקח אותם, אבל בלאו הכי אם יש לו במה ליפרע לבעל חובו לא יתן לו הבכורים בפרעון, דהרי הוא כמזלזל בהם. ואף אם נאמר דלשון זה בבכורים לאו דווקא הוא, הואיל ושרי לקנות בהם עבדים ודומיו, בס"ת ודאי דווקא הוא לפי ע"ד:
בכורים מתחיל ביוד ומסיים בשין, הרי יש, וסימניך יש מביאים בכורים. על שם להנחיל אוהבי יש (משלי ח, כא), שעל ידי הבאת בכורים זוכה לרבוי פירות השנה, כמ"ש רש"י בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו, דראה (דברים יד, כא. ושם כב). ועוד יש לומר דיש הוא אותיות שי, על שם יובילו שי למורא (תהלים עו, יב), שהמביא דורון לת"ח, שצריך לירא ממנו, כדכתיב את ה' אלקיך תירא. לרבות ת"ח (דברים י, כ. פסחים כב:), הרי הוא כמקריב בכורים (כתובות קה:):
סליק מסכת בכורים. אשר עמהם הם קורים:
מראשית פרי שדה. לכהן בקול שירים.
תביא לו ושם תודה. לפני אל בבכורים:
סליק עתה סדר זרעים. חס"ד אל מלא הארץ.
מאמינים בו וזורעים. יהיו כאבר"הם בארץ: