מלאכת שלמה על משנה בכורות · פרק 6 · משנה 11

לערקוב. הרא"ש ז"ל נראה דגריס ערקום במ"ם וכמו שכתבתי בפ"ד דתמיד:

כל מרבית העגלים כן וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל שר"ל דאינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן ודבריהם אמת ע"כ:

על אלו מומין שוחטין את הבכור. אע"ג דתנן בריש פירקין על אלו מומין שוחטין את הבכור הדר תנייה הכא משום דתנן שלשה הוסיף וכו' ואמרו לו לא שמענו אלא אלו הדר וכללינהו לומר שאף על אלו מומין שוחטין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל מה שכפל הלשון ואמר על אלו מומין שוחטין את הבכור אע"פ שאמר בתחלת הפרק על אלו מומין היה כדי לכלול גם המומין שלשה שהוסיפו. וקשיא לי שמן הגמרא מוכח שבא לכלול גם דברי ר' חנניה בן גמליאל ודברי ר' חנניה בן אנטיגנוס דהכי מסיק בגמרא אלא איידי דתנא שלשה הוסיף עליהן ואמרו לו לא שמענו אלא אלו והדר קתני ואתי דיחידאי שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו כגון ר' חנינא בן גמליאל ור' חנינא בן אנטיגנוס להכי הדר ותני אכולהו על אלו מומין לכלול גם אותם ולסתום כמותם דהלכתא כותייהו והרמב"ם ז"ל עצמו פסק כר"ח בן גמליאל בפירושו למשנה וכן פסק כדברי שניהם למי שידקדק יפה בהלכות ביאת מקדש ובהלכות איסורי מזבח כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. וא"כ קשה אמאי לא קאמר שבא לכלול גם דבריהם. ולרעז"ל שראה ודאי הגמרא וגם ראה פי' רש"י ז"ל קשה יותר כי להרמב"ם ז"ל נוכל לומר ריש מילתא נקט והוא כמו וכו' אי נמי לרבותא נקט שבא לכלול שלשה שהוסיף אע"פ שאמרו לו לא שמענו וכ"ש דברי ר"ח בן גמליאל ודברי ר"ח בן אנטיגנוס. ועוד קשיא לע"ד במה שכתב מהרי"ק ז"ל בפ' שני דהלכות איסורי מזבח על בבא דעינו אחת גדולה דבמשנת ר"ח בן אנטיגנוס וז"ל ומשמע דעינו אחת גדולה כשל עגל וכו' רבנן קאמרי לה והכי משמע בריש בכורות ולפיכך פסק רבינו ז"ל כן עכ"ל ז"ל משמע מתוך דבריו ז"ל דאי לאו דרבנן קאמרי לה לא הוה פסיק כר' חנינא בן אנטיגנוס והא בסמוך הביא תחלת דברי ר' חנינא את שיבלת בעינו וכדמוקי לה בגמרא ביבלת שהיא אפילו בלובן העין אם יש בם שיער וכגירסת רש"י ז"ל וכדכתבינן לעיל וגם בפ"ז דהלכות ביאת מקדש פסק כסוף דברי ר"ח בן אנטיגנוס במה שכתב כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ ה"ז מום ומהרי"ק ז"ל עצמו הורה מקום לדין זה וז"ל כל עצם שבגלוי וכו' במשנה שם שנפגם עצם ידו ועצם רגלו ע"כ. ואין דברים אלו נמצאים רק בדברי ר"ח בן אנטיגנוס ודברי ר"ח בן גמליאל גם כן הביאם הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ' שני דהלכות איסורי מזבח וא"כ מאי ולפיכך פסק רבינו כן דקאמר מהרי"ק ז"ל מלבד הקושיא שהקשינו לעיל שראוי לפסוק כמותם מאחר דהדר תנא וסתם לן כותייהו במה שחזר לשנות בסוף דבריו על אלו מומין שוחטין את הבכור כדמוכח בגמרא וכדכתבינן ועוד שממה שכתבתי במתני' דלעיל שכתב הרמב"ם ז"ל גבי משנת ר' חנינא בן אנטיגנוס וז"ל ולדעת חכמים אפילו אזנו אחת כפול כשרה ע"כ. משמע נמי שעינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה הם דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס שדוחק גדול לומר שאינם לא דברי ר"ח ולא דברי חכמים אלא תנא אחרינא וצ"ע לעניות דעתי: