הנוטל שכרו להיות רואה בכורות וכו'. ביד שם בהלכות בכורות פ"ג סי' ז'. ואיתה בתוס' פ' שני דייני גזרות וכתבו שם דדוקא בבכורות שיש לחיש שמא משום שכר יתירנו אבל בבדיקת מומי שאר קדשים קתני התם בברייתא שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
קריאה במקור
מלאכת שלמה על משנה בכורות · פרק 4 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כאילא. יש גורסין כאיילא בשני יודין והאלף והיו"ד בנקודת פתח ובמקום אחר מצאתי מנוקד כאילא האלף בפתח והיוד בשבא והלמד בפתח. בפי' רעז"ל דאע"ג דכי א"ל תם הוא לא אהני ליה וכו' אתו למחשדיה ובגמרא פריך אי הכי כי אמר תם ושקיל אגרא נמי אתו למחשדיה דבעל מום הוא והאי דלא קשרי ליה סבר כי היכי דלישקול אגריה זימנא אחריתי ומשני חד זימנא תקינו ליה רבנן תרי זימני לא תקינו ליה רבנן וכן פסק שם הרמב"ם ז"ל שלא יתנו לו שכרו על בהמה זו אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבא לידי חשד ע"כ.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c5727ba1801a0698a60e60f9827cdb2eaf627ddeedabdca37d65157c2e6330e