ובית הלל אומרים שכחה
בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ"ע הוה שכחה, דמ"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ"ע כששכחו אח"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא"כ זה ע"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ"ג]. מיהו ב"ה ס"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ"פ כשחזר והניחו אח"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ"ש פאה פ"ו סי' ז']:
בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ"ע הוה שכחה, דמ"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ"ע כששכחו אח"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא"כ זה ע"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ"ג]. מיהו ב"ה ס"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ"פ כשחזר והניחו אח"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ"ש פאה פ"ו סי' ז']: