שרבי עקיבא מטמא
דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס"ל כב"ש לעיל [נ"א מי"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול"מ היה נלפע"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ"ב מ"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ"ד ולעיל פ"א סי' ס"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר"ל כסא שנשבר מושבו הנ"ל, וא"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה"ט [כסוכה דט"ז א']. וחכמים מטהרין [דס"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר"ב פי"ח דכלים מ"ט]. אבל הכא בכסא ס"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק"ט אע"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר"ב הנ"ל]:
דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס"ל כב"ש לעיל [נ"א מי"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול"מ היה נלפע"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ"ב מ"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ"ד ולעיל פ"א סי' ס"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר"ל כסא שנשבר מושבו הנ"ל, וא"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה"ט [כסוכה דט"ז א']. וחכמים מטהרין [דס"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר"ב פי"ח דכלים מ"ט]. אבל הכא בכסא ס"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק"ט אע"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר"ב הנ"ל]: