שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר · פרק 2 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשמע דאין לו התרה. וכ"פ הר"מ. אבל הר"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי"ט:
מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:
והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי"ט:
וע"י שאלה מותרים אף לר"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר"א דמפרש לאסור דבדברי ת"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1ea51c8f0a9371db4c7710dd45cc11fb75a97106f5cbbb35a8620ae6e3edcb90