לישנא דמ"ט פ"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי"ט. והת"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ"ג ע"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר · פרק 4 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:
יפר. אע"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר"מ:
ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:
ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1ea51c8f0a9371db4c7710dd45cc11fb75a97106f5cbbb35a8620ae6e3edcb90