עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר · פרק 9 · משנה 4

אליבא דכר"ע מפרש. אבל לחכמים באחד שבא בשתי נגעים כו' כדתנן במ"ד פ"ה דנגעים:

כדילפינן ליה מקרא בריש פ"ב דכריתות. ועתוי"ט:

ולספור ז' נקיים וטעון ביאת מים חיים:

אבל לא עם השלישית לקרבן כמפורש במ"ב פ"ב דזבים:

כרבנן דזבים שם דלר"א דוקא לרביעית:

אונסו. כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה. והר"מ כתב ובכלל זה אם הוכה על גביו או נפחד:

כדתנן בזבים שם ופירש הר"ב דהאי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא כו'. ונראה דס"ל דהוי בכלל חולי שבז' דרכים ולהכי לא תני בח' דרכים. אבל ק"ל דמאי וספקו וקריו ספק קרי הו"ל למתני. ועתוי"ט באריכות. ומסיק דפירוש דספקו הוא כשמצא על בגדו זיבה וקרי ואינו יודע אם בא הזיבה לבדו וסותר שבעה. או באו יחד ולא יסתור אלא יומו. ופירוש דקרי, הוא כמו שפירש הר"ב. ואם כן אינם ענין אחד. ואין בי כח לישב לשון הר"ב:

והקשה הר"ש דהא רבנן ור' אליעזר בקראי פליגי כו'. ולי נראה דאאונסו קאי. וטעמא דקרא קדריש. ועתוי"ט:

שרגלים. בסנהדרין דף ע"ה פליגי בפירוש דקרא ואפילו הכי קאמר שרגלים לדבר להכריח סברתו שדורש המקרא. והר"מ מפרש דקאי את"ק וכלומר שרגלים לדבר שמת מחמת מכה זו דהא אמדוהו למיתה. ועתוי"ט: