מה מצרים מעשר עני בשביעית
כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ"ל דה"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה"י ב' ל"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י"ח וירמיה ל"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]:
כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ"ל דה"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה"י ב' ל"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י"ח וירמיה ל"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]: