הנוגע בכחצי זית. כתב התי"ט בסוף דבור זה בשם מהר"ם, דמדתנן ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, מכלל דלאו רצוצה היא, דאין דבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אלא א"כ אינה רצוצה, ע"כ. ולא ידעתי מהו הכרח זה, שהרי יכול להיות טומאה רצוצה כמו כן, דהא אפילו הכניס ראשי אצבעותיו לאהל המת נטמא כלו, וכן פסק הרמב"ם בפ"א דה' טומאת מת (ה' יא), וא"כ אפשר לדבר אחר להאהיל על ראשי אצבעו ועל כחצי זית ויהיה טומאה רצוצה, ועוד אם תבקש יש מציאיות אחרות, כגון שהחצי זית שהדבר אחר מאהיל עליו הוא כנגד סוף ראשו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה אהלות · פרק 3 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c46451dfd4e72eb63c3fac97bad59728308f69843faf6fed6a08ba55481b1e31