עמוד וכו'. כתב התי"ט בד"ה אם יש בהקיפו וכו', ומיהו לפי מה שכתבתי שם בשם הרמב"ם שעגול טפח הקיפו ג"ט ושביעית בקירוב, נמצאת למד שעמוד עגול כ"ד טפחים אי אתה מוצא בעביו ז' אמות [צ"ל ח' טפחים] שלימות, לפי שיחסרו כמו ח' שביעיות בקרוב, ונמצא וכו'. והנה המגיה תיקן תיבת ז' ועשה ח', ולא חש להגיה כמו כן אחר שיחסרו לכתוב תיבת (בהיקפו), כי באמת החסרון הזה הגדול אינו בעביו אלא בהיקפו. ואם יהיה אמת שעינו הטעתו לרב בעל תי"ט, ובלי שידקדק בחשבון חשב שכל שביעית טפח החסר מכל שלשה טפחים שבהיקפו אנו מחסרים אותו בעביו, אם כן בכוונה מכוונת כתב אי אתה מוצא בעביו ז' טפחים, שהרי כי תחסר משמנה טפחים שמנה שביעיות, הרי נשארו שבעה פחות שביעית טפח, ולכן מי שתיקן ח' צריך שיתקן ויוסיף כמו כן אחר תיבת שיחסרו תיבת (היקפו), דהאמת כך הוא שמהיקפו חסר כל זה, אבל מעביו הוא חסר כשליש מזה ולא יותר.
ובא חשבון וקח לכל ג' טפחים ושביעית, טפח של היקף טפח אחד בעביו, ותמצא שבעשרים ושנים טפחים של היקף שהם שבעה פעמים שלשה טפחים ושביעית, שהרי שבעה פעמים שלשה הם כ"א, ושבעה שבעיו' הם אחד, שהם כ"ב, יש בעביו שבעה טפחים, ולהיות שמכל עשרים ושנים חלקים של היקף יש שבעה מאלו החלקים בעובי, תעשה כמו כן מהשני טפחים הנשארים לנו מן ההקף ונחלקם כל אחד לאחד עשר, ויהיו בין שניהם עשרים ושנים, ונקח שבעה מהם ונוסיף אותם על העובי ויהיו אלו שבעה חלקים מטפח הנחלק לאחד עשר, שהוא מעט יותר משליש טפח, וכל השמנה שביעיות החסרים מן ההיקף הם טפח ושביעית, א"כ אמת הדבר שאמרתי שלא יעדר מן העובי אלא כשליש מח' שביעיות אלו, וזה פשוט:
ובא חשבון וקח לכל ג' טפחים ושביעית, טפח של היקף טפח אחד בעביו, ותמצא שבעשרים ושנים טפחים של היקף שהם שבעה פעמים שלשה טפחים ושביעית, שהרי שבעה פעמים שלשה הם כ"א, ושבעה שבעיו' הם אחד, שהם כ"ב, יש בעביו שבעה טפחים, ולהיות שמכל עשרים ושנים חלקים של היקף יש שבעה מאלו החלקים בעובי, תעשה כמו כן מהשני טפחים הנשארים לנו מן ההקף ונחלקם כל אחד לאחד עשר, ויהיו בין שניהם עשרים ושנים, ונקח שבעה מהם ונוסיף אותם על העובי ויהיו אלו שבעה חלקים מטפח הנחלק לאחד עשר, שהוא מעט יותר משליש טפח, וכל השמנה שביעיות החסרים מן ההיקף הם טפח ושביעית, א"כ אמת הדבר שאמרתי שלא יעדר מן העובי אלא כשליש מח' שביעיות אלו, וזה פשוט: