במורד. נראה דיותר מרחוק יוליך המחרישה העצם כשהקרקע שוה מכשהוא במורד, דכשהוא במורד מיד נשמט ממנה ומתגלגל למטה עד מקום שימצא מנוח, אבל כשהוא בקרקע שוה אינו נשמט ממנה ובכל עוד שהיא הולכת מגלגלו עמה. ולפי זה אתי שפיר דתני מורד, דקרקע שוה אתיא במכ"ש, אע"ג דאף אם נאמר להפך אין לומר דקרקע שוה דומה למעלה, דאי הכי מדתני במעלה לתני בקרקע שוה דהוי רבותא יותר, מ"מ אפשר לדחות זה ולפרש מתניתין בנעשה כדי שלא תקשה דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, דברישא קתני במורד לאפוקי קרקע שוה דהוי כמעלה ובסיפא קתני ובמעלה וכו' דמפיק קרקע שוה מהאי דינא דמעלה, כל זה צ"ל לפירוש הר"ב והוא פי' הר"ש. והרמב"ם פי', ז"ל: במורד ובמעלה נותן וכו', פי' שהקרקע בלתי שוה שיש בו עליות וירידות. ולפי זה מוכח דבקרקע שוה לדברי ת"ק המחרישה מוליכה העצם למרחוק יותר ממורד, כדפרשתי:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה אהלות · פרק 17 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c46451dfd4e72eb63c3fac97bad59728308f69843faf6fed6a08ba55481b1e31