משנה כלים · פרק 22

השלחן והדלופקי. שנפחתו. או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות. טמאים. רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות:

השלחן שנטלה אחת מרגליו. טהור. נטלה שניה. טהור. נטלה השלישית. טמא כשיחשוב עליו. רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה. וכן הדלופקי:

ספסל שניטל אחד מראשיו. טהור. ניטל השני. טהור. אם יש בו גובה טפח. טמא. שרפרף שניטל אחד מראשיו. טמא. וכן הכסא שלפני קתדרא:

כסא של כלה שניטלו חפויו. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין. שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא. כסא שקבעו בעריבה. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין. שמאי אומר אף העשוי בה:

כסא שלא היו חפויו יוצאין. וניטלו טמא. שכן דרכו להיות מטהו על צדו. ויושב עליו:

כסא שניטל חפויו האמצעי. והחיצונים קיימים. טמא. נטלו החיצונים והאמצעי קיים. טמא. רבי שמעון אומר אם היה רחב טפח:

כסא שניטלו שנים מחפויו זה בצד זה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. אמר ר' יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו ונשתייר בו בית קבלה. טהור. מפני שבטל העיקר. ובטלה הטפלה:

שידה שניטל העליון. טמאה מפני התחתון. ניטל התחתון טמאה מפני העליון. ניטל העליון והתחתון. ר' יהודה מטמא מפני הדפין. וחכמים מטהרין. ישיבת הסתת. טמא מדרס:

כופת שסירקו. וכרכמו. ועשאו פנים. רבי עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין עד שיחוק בו. הסל והכלכלה שמילאן תבן. או מוכין. התקינן לישיבה. טהורין סירגן בגמי או במשיחה טמאין.

האסלה טמאה מדרס. וטמא מת. פרשה העור טמא מדרס. והברזל טמא טמא מת. הטרסקל שחפויו של עור. טמא מדרס. וטמא מת. פרשה. העור טמא מדרס. והטרסקל טהור מכלום. ספסלין שבמרחץ. ושתי רגליו של עץ. טמא. אחת של עץ ואחת של אבן. טהור. הנסרין שבמרחץ ששיגמן. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין שאינם עשוין. אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן. קנקילין שיש בה בית קבלת כסות. טמאה. והעשויה ככורת. טהורה: