משנה כלים · פרק 26

סנדל עמקי וכיס של שנצות. ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף סנדל לדיקי. כיוצא בהן. הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין. שההדיוט יכול להחזירם. לא אמרו אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה:

כיס של שנצות שנטלו שנציו טמא. נפשט טהור. טלה עליו את המטלת מלמטן טמא. כיס לתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה. לא נטמא חברו. צרור המרגלית טמא. צרור המעות. ר' אליעזר מטמא. וחכמים מטהרים:

כף לוקטי קוצים. טהורה. הזון והברכייר טמאין. והשרוולים טמאין. והפרקליימין. טהורין. וכל בית אצבעות טהורות חוץ משל קייצין. מפני שהיא מקבלת את האוג. נקרעה אם אינה מקבלת את רוב האוג טהורה:

סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה. טמא מדרס. נפסקה שניה ותקנה. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה. נפסק עקבו. ניטל חוטמו. או שנחלק לשנים. טהור. סוליים שנפסק מכל מקום. טהור. מנעל שנפחת. אם אינו מקבל את רוב הרגל. טהור. מנעל שעל האמום ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביין. ר' מאיר אומר צרור שעה טהורות. צרור עולם טמאות. ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות:

אלו עורות טמאין מדרס. עור שחשב עליו לשטיח. עור סקורטיא. עור קטבוליא. עור החמר. עור הכתן. עור הכתף. עור הרופא. עור העריסה. עור הלב של קטן. עור הכר. עור הכסת מדרס. עור הסרוק. עור הסורק. ר' אליעזר אומר מדרס. וחכמים אומרים טמא מת:

עב כסות. ותכריך כסות. מדרס. עב ארגמן. ותכריך ארגמן. בית שמאי אומרים מדרס. ובית הלל אומרים טמא מת. עור שעשאו חפוי לכלי טהור. למשקלות טמא. רבי יוסי מטהר משום אביו:

כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן. וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן. אלא העוצבה:

עורות בעל הבית. מחשבה מטמאתן. ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן. של גנב מחשבה מטמאתן. ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן. רבי שמעון אומר חלוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן. ושל גנב אין מחשבה מטמאתן. מפני שלא נתיאשו הבעלים:

עור שהוא טמא מדרס וחשב עליו לרצועות ולסנדלין כיון שנתן בו את האזמל טהור דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שימעטנו פחות מחמשה טפחים ר' אלעזר בר ר' צדוק אומר אף העושה מטפחת מן העור טמאה. ומן הכסת טהורה: