בועז על משנה מעשר שני · פרק 5

כתב רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות כ"א] ק' לי מהכא אמהרי"ט בתשו' ח"מ סי' פ"ג כו' וצ"ע עכ"ל. ולפעד"נ לתרץ קושי' הגאון נ"י דהכא שאני דהרי ר"ג היה יכול להפריש התמ"ע כגיטין דל"א והרי ר"ג הקרקע שלו היה וכיון דר"ג נתנו לר"י אדעתא דהכי ר"י שליחותי' דר"ג עבד:

וא"ת עכ"פ מדאו' אין ברירה. ומה הועיל באמירה זו. ומ"ש תוס' [קדושין כ"ו א'] שכבר מופרשין היו המעשרות רק שלא ניתנו לבעליהן. במחכ"ר עישור שאני עתיד למוד לא משמע כן. וכ"כ ק' לעיל [תרומות פ"ג מ"ה וע"ש ועיין עוד מ"ש בס"ד פ"ז דדמאי סי' י"ח] ובשלמא להרמב"ם [ספ"א דתרומות] דתרומת מעשר בזמן בית שני הוא דרבנן שפיר יתישב אלא להראב"ד שם דהוא דאור' ק'. וי"ל דהראב"ד ס"ל כתוס' תמורה [ד"ל ע"א] דהיכא דלא היה האיסור מבורר מעיקרא אף בדאו' יש ברירה. ולפ"ז גם להראב"ד יתיישב שפיר. וא"ת עכ"פ ק' להרמב"ם הנ"ל ממנחות [דל"א א'] בר"ש שנתערב לו טבל בחולין ושאל לו וא"ל דמדאו' בטל ולהכי רשאי להפריש על התערובות מדמאי. וק' ול"ל כולי האי. הרי בל"ז תרומה בזה"ז דרבנן. י"ל א"כ יש בהדמאי ב' דרבנן תרומה בזה"ז דרבנן וגם רוב ע"ה מעשרין דרבנן. להכי אי לאו שיש בהתערובות לומר מדאו' בטל ברוב ליכא אלא חד דרבנן והו"ל כמפריש מפטור על החיוב ודו"ק: