משנה זבחים · פרק 12

טבול יום. ומחוסר כפורים. אינן חולקים בקדשים לאכול לערב. אונן. נוגע ואינו מקריב. ואינו חולק לאכול לערב. בעלי מומין. בין בעלי מומין קבועין. בין בעלי מומין עוברין. חולקין ואוכלין. אבל לא מקריבין. וכל שאינו ראוי לעבודה. אינו חולק בבשר. וכל שאין לו בבשר. אין לו בעורות. אפילו טמא בשעת זריקת דמים. וטהור בשעת הקטר חלבים. אינו חולק בבשר. שנאמר (ויקרא ז, לג) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה:

כל שלא זכה המזבח בבשרה. לא זכו הכהנים בעורה. שנאמר (ויקרא ז, ח) עולת איש עולה שעלתה לאיש. עולה שנשחטה. שלא לשמה. אף על פי שלא עלתה לבעלים. עורה לכהנים. אחד עולת האיש. ואחד עולת האשה. עורותיהן לכהנים:

עורות קדשים קלים לבעלים. ועורות קדשי קדשים לכהנים. קל וחומר. מה אם עולה שלא זכו בבשרה. זכו בעורה. קדשי קדשים שזכו בבשרה. אינו דין שיזכו בעורה. אין מזבח יוכיח שאין לו עור מכל מקום:

כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשטן. אין עורותיהם לכהנים. לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים. אמר רבי חנינא סגן הכהנים. מימי לא ראיתי עור יצא לבית השריפה. אמר ר' עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה:

פרים הנשרפים. ושעירים הנשרפים בזמן שהם נשרפין כמצותן. נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים. ואם אינן נשרפין כמצותן. נשרפין בבית הבירה. ואינם מטמאין בגדים:

היו סובלין אותם במוטות. יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה. והאחרונים לא יצאו. הראשונים מטמאין בגדים. והאחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו. יצאו אלו ואלו. אלו ואלו מטמאין בגדים. רבי שמעון אומר אלו ואלו. אינן מטמאין בגדים. עד שיצת האור ברובן. ניתך הבשר. אין השורף מטמא בגדים: