ודוי מעשר. סמך לפרשת סוטה שלא כסדר הכתובים, משום דמינה יליף, כמ"ש התי"ט. ועוד רמז לנו מה שאמרו רז"ל (ברכות סג.) על סמיכות פרשת סוטה לאיש את קדשיו לו יהיו (במדבר ה, י). שאם יעכב את המתנות, סוף צריך לכהן כי תשטה אשתו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ותפילה. אף אם היא דרבנן אתי שפיר מה שנשנית בין הדברים שהם דאורייתא, לסמכם לק"ש, לאשמועינן דצריך למסמך גאולה דהיא סוף ברכה אחרונה דק"ש, לתפילה:
ושבועת העדות, ושבועת הפקדון. הואיל וסמך לסוטה, ודוי מעשר הכתוב בספר אלה הדברים (כו, יג) מהטעם הכתוב לעיל, רצה לשנות אחריו כל הכתוב באותו הספר, משום הכי איחר אלו, הכתובים בויקרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6cf846a3df9425669af588e3884c051726f0c7e7dae5bb0e9526af32a2a51a20