כדי ליגעה. כתב התי"ט, על מ"ש הר"ב ולמ"ד שבתחילה וכו' שהוא ת"ק דר"ש. ז"ל, ואע"ג דר"ש דריש טעמא דקרא, הכא שאני וכו'. ונראה דכוונת התי"ט זו היא, ואע"ג דר"ש דריש טעמא דקרא ולא ת"ק, וא"כ מה צריך ליתן טעם לקרא דונתן על כפיה לפי דברי ת"ק, שאני הכא וכו'. זה יש לפרש בלשון התי"ט, אבל לקורא בתוספות עצמו (יד. ד"ה כדי ליגעה) שמתחיל הדבור בלשון אחר נראה דלא דרכו דרך זה, ע"ש:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה סוטה · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל המנחות באות מן החיטין וכו'. בבא זו היתה ראויה להיות נשנית בתחילה, אלא משום דצריך להאריך בה שנאה בסוף:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6cf846a3df9425669af588e3884c051726f0c7e7dae5bb0e9526af32a2a51a20