בועז על משנה פרה · פרק 2

ורב"א כתב דלהכי לא חששו שמא נשאה משא. מדהי' להן סי' בזה. דכשעלה עליה עול נשרו ב' שערות ידועות שבצוארה כעובדא דפסיקתא: ולפענ"ד דסי' זה לא הי' רק מעשה נסים דא"א לומר שבדרך הטבע כשיפרוס טליתו הדק שעלי' ינשרו ב' שערות ידועות שבצוארו. ואם ע"י נס הי'. הרי אין מזכירין מעשה נסים [כחולין מג"א]. גם אין סומכין על הנס [שקלים פ"ו מ"ד ועי' מ"ש בס"ד אהלות פ"ה כב]. מיהו י"ל היכא דלא אפשר שאני. ואדרבה סברת שמא תכחיש רפופה היא דוכי ס"ד שמשום שפירס טלית עליה תכחיש עי"ז אלא צ"ל שהעכומ"ז ירא שמא פתאום יראה ישראל כך ויגיד לב"ד. ולא יקנוה עוד ממנו:

ולרמב"ם [פ"ב מאסומ"ז ה"ד וה'] רק בטלפים אפי' נשאר קצת מהזכרות פסולה. אבל בקרנים רק בלא נשאר כלום מהזכרות פסולה מדהוה מום. אמנם לא זכיתי לידע למה קפדינן הכא בקרנים וטלפים רק בשחורות ולא בלבנות וכמו בשערות [לקמן מ"ו]. והרי בתרוויי' רק מאדומה תמימה ילפינן. ומ"ש הא מהא. ואפשר דלהממ"ס כך היא. ומינה ילפינן קרנים וטלפים. אבל קרא משמע רק בשערות. תדע דאי מקרא הול"ל שיצטרכו קרנים אדומות:

וכך איתא נמי בתוספתא אליבא דר"מ: אמנם לא הבנתי. דמי איכא בהמה גסה או דקה שאין גלגל עינה שלה כולה שחור. וכך הוא ממש כל עינה. ואפשר דהתנא מיירי מהקו הלבן שמקיף בשפת העין סביב. והקו ההוא טמון תחת ריסי העין. ובזה קאמר שאם כל העין שחור בלי קו הסובב הנ"ל יש לזהר בו לכתחלה:

וכתב הראב"ד [פ"א מפרה] הטעם. מדא"א שיהיה עולה בהשערות אדמימות גמורה: ונ"ל דא"כ ר"י גם בעלה בה שער אדום פסול. מדעכ"פ א"א שיהי' אדום גמור. לפיכך שפיר אפשר לומר דמה"ט שפיר קאמר ר"ש דדוקא בלא עלה בה שער אדום כלל פסול. אבל בעלה בה שער אדום לא חיישי' שמא אינו אדום כראוי: אולם ל"מ הי' נ"ל דלהכי אפי' עלה שם שער אדום פסולה, מדעכ"פ ניטל קצת מבשרה, ואינה תמימה, ואפי' גדל אח"כ שוב יבלת במקום שניטל, עכ"פ כל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה [כסוכה לג"ב] וא"כ ה"ה בחתך ממנה בשר בשום מקום, וחזר וגדל והעלה שער אדום במקומו נמי פסול [ואפשר גם להראב"ד כך דמ"ש] רק חתך דלדול דנקט, אורחא דמלתא נקט. א"נ יבלת לרבותא נקטי' אף דמיותר לגמרי הי' אפ"ה פוסל בפרה אע"ג דבשאר קרבן כשר [כפסחים רפ"ו]: