[אות ו] ברע"ב ד"ה וכל השרצים. לחייב האוכלן בכעדשה. היינו במיתתן אבל בחייהן שיעורן בכזית:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעילה · פרק 4 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות ז] ברע"ב ד"ה טומאתו ולא שיעורו. דתרווייהו הוו טומאתן עד הערב. וכ"כ רש"י והיינו אף דטומאתן חלוקה דשרץ אינו מטמא במשא ונבילה מטמא במשא כיון דהמשך זמן טומאתן כהדדי מיקרי טומאתן שוה. אבל בהרמב"ם (פ"ד הי"ב מהט"א) מבוא' דזה מיקרי ג"כ אין טומאתן שוין כיון דחלוקים לענין משא. וטומאתו ולא שעורו היינו בשר המת והרקב שלו. וכן מבואר בתוס' בשמעתין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 74427d428b2484bfbe6f9cc300f88bf9c59d3e9873205e93690b09b194b5814e