אי זה הוא פרט הנושר בשעת הבצירה – ההגדרה הרגילה ל"פרט", במקביל ללקט, היא שהוא הנפל בשעת קצירה31לעיל פ"ד מ"י. . הגדרת הפרט אינה קשורה ישירות למשנתנו, היא נאמרה בהקשר רחב הרבה יותר. העורך הכיר משנה זו מאחד ממקורותיו וצירפה לפרק שלנו. זו אפוא העברה ממקור אחר, אלא שההעברה מתאימה למשנה לחלוטין. התופעה מוכרת ממשניות אחרות, ולעתים ההעברה מושלמת פחות ויש סתירות הלכתיות או סגנוניות בין המשנה הקודמת ליחידה שהועתקה32כך גם לעיל, פ"ד מ"י; כלאים פ"ו מ"א; פ"ו מ"ה; מעשרות פ"א מ"ה. למשניות שבהן ההעתקה סותרת משנה קודמת ראו פירושנו לשבת פי"ז מ"ח; תרומות פ"א מ"ג; פ"ג מ"ד, ועוד. .
קריאה במקור
משנת ארץ ישראל על משנה פאה · פרק 7 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היה בוצר עקץ את האשכול או הסבך [ב]בעלים נפל לארץ ונפרד הרי הוא שלבעל הבית – היה בוצר, וקצץ את האשכול, והאשכול הסתבך בעלים ונפל לארץ ונפרדו ממנו כמה גרגירי ענבים, אין זה פרט33וכן בספרא, קדושים, פרק ג ה"ב, פז ע"ב. . המשפט דומה דמיון חיצוני למשפט המגדיר את הלקט: "היה קוצר: קצר מלוא ידו, תלש מלא קמצו, הכהו קוץ, נפל מידו על הארץ, הרי זה של בעל הבית"34ספרא, שם שם. . שני המשפטים יצאו מידי אותו עורך, ו"עקץ את האשכול" הוא משחק מילים המקביל ל"הכהו קוץ". מכל מקום, עקץ כאן משמעו חתך.
המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר – כדי שהגרגירים הנפרדים מהאשכול ייאספו, הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תשג גבול עולים – דרשה זו מתפרשת יפה כפי שפירשנוה לעיל. "עולים" הוא הכינוי בסגי נהור ליורדים ממעמדם או לירודים במעמדם, כלומר לעניים35לעיל, פ"ה מ"ו. שם נתפרשה הזיקה בין נוסח המקרא המסורתי לבין הנוסח שעמד לפני חכמים. .
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnat Eretz Yisrael, Seder Zeraim, Tel Aviv, 2008-2016
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002609942/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7da900b225d27a02b660cc52a19be9dd12f51de9fe5b398e8275fe36a809db34