עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 1

דאי לאו קרא הוה אמינא נילף בק"ו מיבמה דבלשון הקודש. רש"י:

ורש"י כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי"ט:

ויליף אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש"י, דאל"כ מאי אולמיה דהאי מהאי:

ואיצטריך לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא:

ותפלה. גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש"י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי:

דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר"ב דכ"ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה"ק הוא. ועתוי"ט דלגירסא שלנו צ"ל דתני ושייר (אע"פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות:

ולא ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב"ה בלב שלם להנאתך:

מדלא כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ"ג. תוספ':

אגב דילפינן בשבועות ג"ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה"ק. תוספ':