מלאכת שלמה על משנה מנחות · פרק 13 · משנה 6

הרי עלי עולה. פ' מרובה (בבא קמא דף ע"ח) ובראש פירקין:

רבי אלעור בן עזריה אומר תור או בן יונה. בגמרא מפרש דל"פ אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה פי' רש"י ז"ל באתריה דת"ק גריע כבש מעוף ובאתריה דר' אלעזר גריע עוף מכבש ע"כ. אכן רעז"ל תפס לעיקר פי' הרמב"ם ז"ל. ובתמורה פ' אלו קדשים (תמורה דף כ') מסקינן דר"ש ס"ל כר"א בן עזריה. ומוכח שם במרובה דף ע"ח דאפילו אחר הפרשת בהמה יכול לפטור עצמו בכבש לרבנן אם הפריש שור או אפילו בעוף לר"א בן עזריה וכמו שכתבו תוס' ז"ל שם במרובה וגם שם בתמורה ומ"מ קשה לע"ד מאי קאמר שם דר"ש סבירא ליה כראב"ע דהא מפ' הכא בגמרא דל"פ רבנן וראב"ע אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה ולפי' הרמב"ם ז"ל ניחא קצת אלא דלא משמע מפירושו ז"ל ולא שם ביד פי"ו סימן ג' ט' דאפילו אחר הפרשת בהמה יכול לפטור עצמו בפחות:

פירשתי מן הבקר. תוס' פ' התערובות דף ע"ה. והגיה הרי"א ז"ל בשם רוב הספרים בן הבקר וגם במתניתין דלקמן גם כתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג לא תיש ולא שעיר וצ"ע לא מצאתי תיש שיהא קרב על המזבח ע"כ עוד כתב טָלֶה וטָלָה כן מצאתי והפי' כמו שוֹטֶה שוֹטָה ע"כ:

יביא פר ועגל. זכרים ולא נקבות ומתניתין רבי היא ומש"ה תנא פלוגתא בסיפא לפרושי לרישא דלאו דברי הכל היא כדפי' רעז"ל:

איל ושעיר. י"ס דלא כתיב שעיר ועל כרחך גרסינן ליה כדקתני גבי שלמים שעירה. תוס' ז"ל. וקשה לע"ד דה"ל למיתני פר ועגל איל וטלה שעיר וגדי מין הקטן עם מינו הגדול דומיא דריש מילתיה דקתני פר ועגל:

תור ובן יונה. גרסינן ול"ג ובני יונה תוס' ז"ל: