מלאכת שלמה על משנה מנחות · פרק 3 · משנה 3

שתי מנחות שלא נקמצו וכו'. ירושלמי פ' חומר בקודש דף ע"ט:

אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה. שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מזו כדי קומץ ומזו כדי קומץ שלא נתערב כשרות. רש"י ז"ל:

נתערב קומצה בשיריה. לא יקטיר את כולה משום דהשירים וכו' לשון רעז"ל עד שכל שממנו לאשים. אמר המלקט כתוב בתוס' חיצוניות ברישא פי' בקונטרס דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ומשמע דאם רצה להקטיר יקטיר ובסיפא פירש לא יקטיר אסור להקטיר דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו אבל ברישא לא הוי חלק גבוה מבורר עדיין ולא קרינן ביה ממנו לאשים עכ"ל תוס' חיצוניות ולשון הרמב"ם ז"ל בספי"א דהל' פסולי המוקדשין נתערב קומצה בשייריה או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים ע"כ:

נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה. דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים אינו נושא אלא עון טומאה עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הרגמ"ה ז"ל בין נטמא הזבח בין נטמא הכהן ע"כ אבל עון פגול לא דהא כתיב לא יחשב ועון נותר נמי לא דהא כתיב לא ירצה דמשמע דאין להם תקנה: בפי' רעז"ל שנאסר יוצא במשכן. אמר המלקט בפ' כיצד צולין מביק לה מקרא דכתיב מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש והוא פי' רש"י ז"ל ויש לתמוה על מה שפי' ז"ל הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים דהא תנן בפ' בתרא דזבחים גבי נוב ולבעון קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים ולע"ד צ"ע אבל בפי' הרגמ"ה ז"ל מצאתי עון יוצא הותר מכללו בבמה בשר קדש שיצא או אם נשחט בשעת פירוקו של משכן או אם גילה הרוח ליריעה דלא היו מחיצות שהותר מכללו בבמה אין לה יריעות ומותר להקריב בה קודם שהוקם המשכן עכ"ל ז"ל. וביד פי"א דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ט כ"ט ל' ל"א ובפ"ג דהלכות מעילה סי' ט':