מלאכת שלמה על משנה מנחות · פרק 12 · משנה 2

האומר הרי עלי במחבת וכו'. פ"ק דמכלתין דף ג' וירושלמי דנזיר ר"פ בש"א הקדש טעות וביד פרק י"ז דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ג' ד':

וידי חובתו לא יצא. גמרא ת"ר מה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא רש"א אף ידי נדרו נמי יצא ופליג ר"ש אכולה מתני' דקסבר קביעותא דמנא לאו כלום היא ל"ש אמר זו ל"ש אמר עלי:

זו להביא במחבת והביא במרחשת וכו' ה"ז פסולה. בגמ' פריך והא תניא לא קדשום כלי שרת וכיון דלא קדשום אמאי פסולות הא מצי לאהדורינהו ולאתויי באותם כלים שנדר ומשני אביי לא קדשום ליקרב אבל קדשום ליפסל ואמר אביי לא שנו דפסולה אלא שקבעם בשעת נדר דאמר הרי עלי להביא את זו במחבת אבל בשעת הפרשה דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה קבעה ואמר זו אביא לשם נדרי במחבת לא מיפסלא מ"ט כאשר נדרת כתיב ולא כאשר הפרשת דשעת הפרשה לא קבעה. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסינן בבא דהרי עלי שתי עשרונות להביא בשני כלים וכו' קודם בבא דהרי עלי שתי עשרונות להביא בכלי אחד:

כשתי מנחות שנתערבו. ותנן בפ' הקומץ רבה אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל וז"ל גליון התוס' ז"ל פירוש הקונטרס דחוק הוא ור"י פי' דלעיל שנדר בשני לוגין וכשהביאן בכלי אחד בללן מלוג כר' אליעזר בן יעקב דאמר אפילו מנחה של ס' עשרון אין לה רק לוג ופסולה דעשה מבלולה חריבה והכא מיירי שבללם בשני כלים ואח"כ נתנם בכלי א' לקמוץ ולכך הם כשתי מנתות שנתערבו ע"כ: