לחם שמים על משנה כלים · פרק 2 · משנה 3

והספינה ע"ל תי"ט. עד אבל ספינה של חרס אע"ג שאינו מיטלטל מלא וריקן טמא.

לשון מגומגם. ור"ל היה לה להיות טמאה. וכמו שהוא באמת אליבא דחנניה. של חרס טמאה היא. קמ"ל. ומתניתין דלא כחנניה.

זה הכלל ז"ל תי"ט. משונה זה הכלל כו' והכא אינו ענין למ"ש נשנה. יש לנו דוגמתו פ"ג דפסחים. זה הכלל תפח כו'. אבל לא ידעתי מה הזקיקו לכך. אלא הכא נמי ודאי אדלעיל קאי. לבאר מה שהקדים. כי אלה הטהורים שבכ"ח. טהורים הם לגמרי. ואין להם אחוריים. לחליקה אלא כיון שאין להם תוך. הרי הם טהורים בכל אופן שלא תאמר אע"פ שאינם מתטמאים מתוכם. לפי שאינם דומיא לשק. ותוכם אינו קרוי תוך. מ"ד יהא דינם ככלי שטף. דתוכם כברם שוה. או להפך. סד"א אי נגעה טומאה באחוריהם. יהו אחוריהם בלבד טמאים. וחלוק מתוכם. קמ"ל דלית בהו שום צד טומאה. היינו דקתני ברישא הטהורים שבכ"ח. לומר לך שטהורים גמורים הם בהחלט. ועדיין צל"ע בהשגת ראב"ד אי"ה.

כל שאין לו כו'. ע"ל רע"ב קמ"ל דאין. טומאת אחורים כו'. כצ"ל. וז"ל תי"ט. זה הלשון איכא למטעי ביה ולומר שכוונתו שצריך שיהיו שני תנאים בטומאת אחורים. שיחסר אין בהם טומאה אחורים. יש כאן חסרון וגמגום. נלעג לשון אין בינה. כמדומה יש בו השמטה ולישנא קטיעא הוא. כך צ"ל שיהא כ"ח ושיהיה לו תוך. ואם חסר אחת מאלה. אין בהם טומאת אחורים כו'. זולת זה התקון. אינו מובן.