לחם שמים על משנה כלים · פרק 21 · משנה 1

ובעירה הוא אירא באל"ף כו'. כענין חילוף זה. מצינו בענין הלז עצמו. בכתוב (יחזקאל ךז) מאוזל תחת מעוזל. מלשון תרגום.

הנוגע בצמר שעל האימה שהנשים כורכות בו הצמר וטוות. וצ"ע היאך מתחברים לבגד האורגים תי"ט. ואין לומר שהוא כלי המטוה. לפי שאינו טמא בשאר הטומאות. אבל נ"ל לענין טומאת צרעת נשנית בבא זו. וכן נכון יותר. ואתי שפיר פירוש ר"מ. ודיקא נמי מדפלגינהו בתרי בבי. כפיר"ש תניא כו'. חולדה שגררה את האימא והחזירתה והכניסתה לבית שהמת בתוכו. אע"פ שאינה באוהל (אלא) כל שהוא. כצ"ל. שם חידוש כל שהו. אפילו מאה אמה מיירי. כמדומה שמפרש לשון כל שהו זה. כמו בר"פ עושין פסין. ור"ל שאין מן האימא באהל הרבה. אלא בחוץ הוא הרוב. אבל א"צ לדחוק כי השמטת תיבה היה בנוסח תוספתא של הר"ש. וה"ג בתוספתא. ואע"פ שאינה באוהל. אלא כ"ש (כמו שהגהתי) הבגד כולו טמא. והיינו הך. הלשון מבואר.