לחם שמים על משנה כלים · פרק 13 · משנה 1

הסייף תליך. מתרגמינן וסייפך. לפי שהוא תלוי בחגורה. ונקרא בשם סייף. ע"ש שמביא סוף לחיותו של ב"ח. בהכאתו. וכן הוא מענין זה בעברית. אסף אדם (צפניה א').

שנחלקו נ"ל היינו שנפרדו מחוליותיהם שעשוים פרקים. ונתפרקו זה מזה שני החלקים. שעדיין כל אחד מהחלקים ראוי למלאכתו. לפיכך טמאים שניהם. כשהיו מחוברים בהיותם שלמים. וזה יתכן בכל אלא הכלים. כשעשוים כפולים זוגיים מתחלה. ומשמשים זה את זה כאחד. כענין המספריים. המחובר משתי חתיכות. וכשנפרדו זה מזה ונחלקו לשנים. מ"מ עושים מעין מלאכתם הראשונה. אע"פ שתשמישם קשה. ואינו נוח כבראשונה בהיותם לאחדים ביד העושה במלאכה. ושייך גם בסוף וחבריו הבנויים בצדו. כשהם בעלי שתי פיפיות. ונחלקו בין לארכן בין לרחבן. אבל רומח שנשבר ברחבו. נראה דלא טמא אלא השבר האחד. שראשו חד. וכמקדח שנשבר (השנוי להלן מ"ד) ושמא רמחיהם היו דקים מאד בכל ארכן. באופן שגם מקום השבור. ראוי לדקור בו. או אם שני ראשיו מחודדים בעוקצים דקים. בלי בית יד באחד מעוקציו. או שיכול להוציא קצה השני מתוך בית יד שלו. ויכול להשתמש גם בחידודו השני כשירצה.

ועתי"ט ז"ל. שנחלקו. כ"פ מיירי בשבר שישבר בו הכלי ולא יקבל טומאה כו'. או יטהר.

לשון מגומגם הוא. כי כל הפרק או רובו. בשבר שאינו מבטל הכלי מתשמישו. ושנשאר בטומאתו. עסקינן. אלא הכי הול"ל. דמיירי בשיעור חלק. עד כמה יחלק ויהא טמא ויקבל טומאה וכמה יחלק וישבר ולא ישאר בטומאתו כו'. ולא יקבל טומאה.