לחם שמים על משנה כלים · פרק 10 · משנה 2

בטיט נ"ל שהוא הטיט הטבעי. וחומר הוא המלאכותי. שנגבל במים ובתבן ובקש. וכה"א והחמר הי"ל לחומר. ר"ל החמר שהוא הטבעי. עמד להם במקום טיט מלאכותי. אע"פ שרד"ק מפרש בהפך. וכך פירשתי אני בפירושי למ"ר בס"ד.

ובכל דבר כו' לאתויי חלב בהמה וחיה. כך נ"ל. ושאין חילוק כאן בין חלב טהור שהוא מהודק וסותם. בנקב המטריף בבהמה. ובין חלב טמא. שאינו סותם שם משום דהמתמרח תנן. והאי נמי מתמרח הוא.

לא בבעץ ולא בעופרת נראה פשוט. דהיינו דווקא כשעשה מהן לכלי כסוי נפרד. אבל אם סתם פיו בהטפת בעץ ועופרת הניתך. כאותה ששנו כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר. שאין חיבור מדובק חזק יותר ממנו (ולכן ר"מ מטמא בכלי זכוכית כו'. משום דהוי דבר המעמיד. ואף לחכמים דלא אזלי בתר מעמיד. מ"מ פתיל צמיד ודאי הוי) פשיטא לי דמקיפין בו. ומ"מ מסתברא דאין הקפת בעץ וחברו. מועלת בכלי עץ. שאין נדבקין בעץ.

אבל אם הקיף בהתוך בדיל ועופרת. על כלי אבן וברזל. ודאי מציל. כי ידוע שהוא צמיד דבוק חזק. הדוק ואדוק ביותר. וסותם הנקב מאד. יתר מכל דבר המתמרח.