לקבל קתונות של מתכות. ז"ל תי"ט בשם הר"מ בחבורו. במ"כ קטרח בכדי. דלא נ"מ מדי (מה לנו בחומרו) יותר היה צריך להודיענו מדתו של קתון. שהוא הנדרש. מאי אכפת לן אם הם של מתכת. או של חרס. או עץ. והא פשיטא ליכא קפידא הכא בשעור כבדותן של הכלים הללו. אלא בכמות שמחזיקין השברים קמשער תנא. אלא שאין מדתן ידועה לנו (והיתה ידועה להם) אם אמנם יש ללמוד מדת הקתון מאותו של כ"ג בי"כ. שהיה בו עכ"פ כדי לקדש ממימיו. ידיו ורגליו. שהוא ודאי גדול יתר מאד מסתם קתון. והוא של זהב. דוגמתו נקרא כן קתון גדול של זהב. פ"ג דתמיד. וכמ"ש שם בס"ד.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה כלים · פרק 14 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9885f234706c4a69afce535db1151a48525436d00f6280717289064da4fb0f77