ר"ש משאנץ על משנה פרה · פרק 3 · משנה 3

באו. התינוקות על השוורים והכוסות מלאים מים בידיהן להר הבית: ובפתח העזרה. של עזרת נשים כדמוכח בתוספתא:

מתוקן קלל של חטאת. כלי חרס שמניחין בו אפר חטאת וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) תרגום וקלתה על כתפה ספות וכלי יוצר (שמואל ב י״ז:כ״ח) תרגום קולין ומאן דחסף אבל בתוספתא קתני וקילולות של אבן: וזורקו לתוך הקלל. ומתוך כך כשהיה הזכר נרתע לאחוריו והיה המקל יוצא מן הקלל ומן האפר עמו ונשפך על גבי שוורים והתינוק נוטלו שלא יוציא ידו לחוץ: תניא בתוספתא [שם] באו לשער היוצא מעזרת נשים לחיל וקילולות של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים וכיסוייהן של אבן נראין בחיל ובתוכן אפר מכל פרה ופרה שהיו שורפים שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ואפרו נשלך נוטל ומקדש מזה שנשפך מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר אפרה ירד עמהן ועלה אמרו לו והלא נטמא בארץ העמים אמר להן לא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. פי' כשעלו מן הגולה ולא היה להם אפר להטהר ומזה שנשאר לא היו יכולין ליקח שהיו טמאין הילכך לא אפשר אלא בהכי וכשהחריב נבוכדנצר לא החריב אלא התקרה אבל הכותלים הניח: