הזוג והעינבל חיבור. דאם הזה על אחד מהן חבירו טהור ובפרק במה אשה (שבת דף נח:) מייתי לה:
קריאה במקור
ר"ש משאנץ על משנה פרה · פרק 12 · משנה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כוש של רובן. פי' בערוך שטווין בו אורבני והוא גמי היוצא מן המים ועושין ממנו מחצלאות:
לא על הכוש ולא על הפיקה. כלומר לא על זה לבדו ולא על זה לבדו דצריך להזו' על שניהם לפי שאינם חיבור. פיקה פירש בערוך ברטווי"ל בלע"ז שהנשים משימות בכוש ואותו שטוות בו פשתן דרכו להיות מחובר בו כדתנן בפכ"א (מ"ה) דכלים הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור כלומר עד שלא פירעה קודם שיתירנה:
עור של עריסה. עור שמשימים על עריסה של קטן כדתנן בפכ"ו (מ"ה) דכלים ודרכו להיו' מחובר בטבעו' הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקות:
המלבנות. של כרעי המטה כדאשכחן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) והן של עץ שמניחין תחת כרעי המט' שלא ירקיבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקי' והכרע נכנס בהן:
לא לטומאה. דאם נטמא זה לא נטמא זה:
ולא לטהרה. דאם הזה על זה לא הזה על זה:
הקדוחות. מלשון (חולין דף מה.) מקדח כשיד הכלי קטן ורוצין להאריכו נוקבין מקל אחד בראש עביו ומכניס בנקב יד הכלי ומהדקין אותו שלא יפול ובמקומינו יש קדירות של נחשת שיד קטן יוצא ממנו והוא חלול כעין ברזל של חצים ומכניסין באותו חלול חתיכה של עץ ונעשה יד לקדירה למושכה לצד האש ולהרחיקה:
חרוקות. פירש בערוך כמו (תהילים ל״ה:ט״ז) חרוק עלי שנימו. ויחרקו שן (איכה ב׳:ט״ז) וי"ל שאותו היד של כלים הוא של פרקים ויכפל לאחוריו: תניא בתוספתא [פי"א] כוש הארבלי חיבור לטומאה ולהזייה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה. כל ידות הכלים הבאות מבית האומן כגון יד המגל ויד הפכין חיבור לטומאה ולהזאה כל הכלים הקדוחות חיבור ור"י בן נורי אומר אף הרוק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna, 1880.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8e44c2af4b8e3636cf1b2bfade6255c52dd7572696b53b788288020ec59dc2b0