ר"ש משאנץ על משנה פרה · פרק 11 · משנה 7

אזוב זה כשר. היינו אזוב סתם שאין לו שם לווי ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפרק אלו טריפות (חולין דף סג.) עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראש יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש דבריו אבל הכא דתני אזוב זה כשר פירש דבריו באזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי (הגה"ה [פי'] כי קאמר זה סתם לא פירש את דבריו דס"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא שהיה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פי' דבריו דאזוב סתמא הידוע לכל קאמר דלית ליה שם לווי וה"נ אשכחן התם דקתני את הנץ ולא פריך):

ושל תרומה. שלקטו לאכילה דחייב בתרומה ודאי דפסול בתרומה טמאה כדתנן לקמן בפ"ב (מ"ו) דאזוב טמא הזאתו פסולה והוא הדין של חולין טמאין ואגב סיפא דמחלק בתרומה טהורה דלכתחלה לא יזה נקט רישא תרומה וטעמא דלא יזה בטהורה כדאמרינן בסוכה (דף לה:) גבי אתרוג פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה:

ולא בתמרות. כמין גרגרין קטנים יש בראש האזוב:

גמלו. כמו גמרו מלשון (בראשית כ״א:ח׳) ביום הגמל את יצחק דמתרגמינן ביומא דאתחסיל ובתוספ' קתני גמרו: תניא בתוספתא [פ"י] של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכ"א בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר"מ וחכ"א תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר לא נחלקו אלא על הלשון: פי' של אשרה איכא לאוקומי באשרה דמשה ומשום דמיכתת שיעורא כדאמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לא:): על הלשון. היכי קרי להו: ובין לר"מ ובין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב: