[אות ג] ברע"ב ד"ה ר"ש. כיון שפשטה. ברש"י כתב דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. וכ"כ תוס' שבת (דף צ"ג ע"א ד"ה ה"ג). אבל ל' הרע"ב כיון דפשטה וכו' לא משמע כן. גם ממ"ש הרע"ב הלכה כר"א והא אנן קיי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כמ"ש הרע"ב (מ"א). א"כ לא נ"מ כלל בפלוגתא זו ומה ספק הוי הא גם מקרי תלה בב"ד חייב. ולזה נראה דהרע"ב לא ס"ל כרש"י ותוס' אלא דגם מצי סבר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב. אלא דזה דוקא בלא עשו רוב הציבור. אבל הכא כיון דרוב הציבור. גם הך יחיד אם מקרי תלה בב"ד הוא פטור וכ"כ הראב"ד בהשגות:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה הוריות · פרק 1 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08f3a4ab4ec7b3c193c66622d2d6d0c36fc698ef6467ad09d98f9acc61d20d3e