לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב
דא"כ יגמרו דינו בשבת ויו"ט, ולדונו אז אי אפשר, דאין מיתתו דוחה שבת ויו"ט, ולהשהותו עד אחר שבת, הוה ענוי הדין, ואי"ל יגמרו דינו באחד בשבת, דהרי כל שלא נגמר דינו, לא הוה ענוי הדין. י"ל דאע"ג דסופרי הדיינין כתבו ראיות המזכין והמחייבים, עכ"פ יש לחוש שישכח הדיין ביני ביני יסוד הטעם, מדא"א לכתוב סברת הלב היטב:
דא"כ יגמרו דינו בשבת ויו"ט, ולדונו אז אי אפשר, דאין מיתתו דוחה שבת ויו"ט, ולהשהותו עד אחר שבת, הוה ענוי הדין, ואי"ל יגמרו דינו באחד בשבת, דהרי כל שלא נגמר דינו, לא הוה ענוי הדין. י"ל דאע"ג דסופרי הדיינין כתבו ראיות המזכין והמחייבים, עכ"פ יש לחוש שישכח הדיין ביני ביני יסוד הטעם, מדא"א לכתוב סברת הלב היטב: